קוראים לי דנה, ויש לי בן בן שנה וחודשיים שהפך את שאלת הנעליים לדרמה יומיומית.
כל בוקר אותו סיפור.
אני מנסה לשים לו נעליים והוא פשוט לא מוכן.
בוכה, בועט, מושך את הרגל,
כאילו אני מנסה להלביש לו משהו שממש מפריע לו.
ואני עומדת שם…
עם הנעל ביד,
ומתחילה לשאול את עצמי
מה אני עושה לא נכון?
1.משהו פשוט לא הרגיש נכון
בהתחלה חשבתי שהוא עייף. שזה שלב.
אבל זה המשיך. כל פעם שניסיתי לשים לו נעליים הוא התנגד מיד לא אחרי כמה דקות, מהרגע הראשון שהנעל נגעה ברגל. הרגיש לי שזה מציק לו, אולי אפילו כואב לו קצת.
ואז הרמתי את הנעל וביד שלי הרגשתי את זה היא מסיבית. קשיחה. עם סוליה שלא מתכופפת. עם מבנה שנועד אולי לנעל ילד גדול יותר, לא לרגל של תינוק שעכשיו מתחיל ללכת.
זה התחיל להרגיש אישי
בתור אמא את לא יכולה שלא לקחת את זה ללב.
הוא לא מסכים לנעליים. ילדים אחרים בגן כן. אולי אני לא עושה את זה נכון? אולי מדובר במשהו אחר? אולי זו בעיה שלי?
השאלות האלה מגיעות בלי הזמנה, וקשה לעצור אותן. גיל תשעה חודשים עד שנה וחצי הוא גיל רגיש הילד מתחיל ללכת, מתחיל לחקור, ואת רוצה להיות בטוחה שאת עושה את הדברים הנכונים בשבילו.
3.נכנסתי למחקר אמיתי
עשיתי מה שכל אמא היום הייתה עושה פתחתי את הפייסבוק.
קבוצות אמהות, חיפושים, המלצות. גיליתי שאני ממש לא לבד הרבה אמהות כתבו בדיוק את אותו הדבר. ילד שבוכה כשמנסים לשים לו נעליים. ילד שמנסה לפשוט אותן מיד. ילד שמסרב ללכת איתן.
אחת מהאמהות בקבוצה המליצה ללכת לפיזיותרפיסטית. הלכתי. והיא אמרה לי משהו שפתח לי את העיניים: "רגל של תינוק בשלב הצעד הראשון צריכה לחוש את הקרקע. נעל קשיחה היא כמו ללכת עם גבס ברגל הגוף מתנגד."
4. אז הבנתי מה הבעיה
הבעיה לא הייתה הבן שלי. הבעיה הייתה הנעליים.
רוב הנעליים שמוכרים בשוק גם הנחמדות, גם הממותגות פשוט קשיחות מדי לשלב של צעד ראשון. הן לא עוצבו עם ההתפתחות בראש. הן עוצבו להיראות טוב על מדף.
כשמצאתי את עליזהל’ה הבנתי שזה בדיוק מה שחסר לי. נעליים בעבודת יד, עם סוליה גמישה שמאפשרת לרגל לחוש ולהתפתח, קלות, רכות, כאלה שהרגל לא נלחמת בהן אלא עובדת איתן. הפעם הראשונה שהלבשתי אותו בנעליים של עליזלה הוא לא בכה. פשוט קם והלך.
זה אמר לי הכל לא צריך להתפשר אחרי היום גם סטייל וגם נוחות.
לקולקציית
לקולקציית עליזהל’ה לחצי כאן >>






