קוראים לי שירה, ואני אמא לבן בן עשרה חודשים הילד הראשון שלי.
אני אגיד את זה ישר: עם ילד ראשון את לא יודעת מה את לא יודעת. את חושבת שאת מכינה את עצמך, קוראת, שואלת, ואז בפועל מגלה שיש עוד מיליון דברים שאף אחד לא אמר לך עליהם.
נעליים לתינוק זה אחד מהם.
1.עם הילד הראשון את סומכת על מה שיש בשוק
כשהבן שלי התחיל לשבת ולהתחיל לעמוד על הרגליים, הלכתי לקנות לו נעליים. פשוט נכנסתי לחנות, ראיתי משהו חמוד, שילמתי, יצאתי.
לא חשבתי יותר מדי. הנחתי שמה שמוכרים בחנות בטח מתאים. שיש מישהו שחשב על זה לפני שזה הגיע למדף. שאם זה נמכר לתינוקות, זה כנראה נכון לתינוקות.
זאת הייתה ההנחה שלי. וזאת הייתה הטעות שלי.
אבל אז הבנתי שזה לא באמת מותאם
כמה שבועות אחרי, שמתי לב שהנעליים מרגישות קשיחות. לא בצורה דרמטית סתם לא נראו נכון על הרגל הקטנה שלו. הוא ניסה לתפוס את הרצפה, לדחוף עם האצבעות, ואת מרגישה שהנעל עובדת נגדו ולא איתו.
התחלתי לשאול. גיליתי שרוב הנעליים שמוכרים לתינוקות גם הנחמדות, גם היקרות לא באמת עוצבו עם השלב ההתפתחותי בראש. הן עוצבו להיראות טוב. וזה לא אותו דבר.
3.השלב הזה הרבה יותר עדין ממה שחשבתי.
מה מה שאף אחד לא אמר לי: טרום הליכה הוא שלב בפני עצמו. הרגל עדיין מתפתחת, השרירים בונים את עצמם, כפות הרגליים מנסות לחוש ולהבין את הקרקע.
בשלב הזה הרגל צריכה נעל שמאפשרת לה לזוז בחופשיות גמישה, קלה, כזאת שלא מגבילה את התנועה הטבעית. לא נעל שמחזיקה את הרגל במקום, לא סוליה קשיחה שחוסמת את התחושה.
כשמצאתי את עליזהל’ה הבנתי שזה בדיוק מה שהם בנו. נעליים בעבודת יד, מבדים רכים ועמידים, עם סוליה גמישה שמאפשרת לרגל לחוש ולהתפתח בצורה טבעית בלי להגביל, בלי להפריע. כל הקו שלהם בנוי סביב הרעיון של הליכה יחפה: שהרגל תקבל את החופש שהיא צריכה, עם ההגנה שהיא חייבת.
הלוואי שמישהי הייתה אומרת לי את זה קודם. אבל עכשיו אני יודעת ועם הילד הבא אני כבר מתחילה משם.
שירה היא אמא לבן בן עשרה חודשים, ואמרה שאם זה יחסוך לעוד אמא אחת את הטעות שלה שווה לכתוב.






