היי בנות, אני קורל בת 32, ואני כותבת את השורות האלה כשהבן שלי, התינוק הכי מושלם בעולם (ואני לא משוחדת) ישן בעריסה לידי. לפני 10 חודשים הייתי באמצע הקרב הכי קשה בחיי – הכניסה להריון. היום אני רוצה לספר לכן על המסע הזה, כי אם גם אתן שם, אני רוצה שתדעו שאתן לא לבד. ושיש דרך אחרת, טבעית שאולי לא הכרתן ויכולה לשנות לכן את החיים.
זה לא עוד סיפור של "פשוט תרגעי וזה יקרה". זה הסיפור של איך מארז טיפות טבעיות של מירי לב הפך להיות השותף הכי חשוב במסע שלי להורות. אבל בואו נתחיל מההתחלה.
1. הלחץ הזה שאף אחד לא מכין אותך אליו
"נו מה, למה אתם מחכים?" -המשפט הזה הפך להיות הסיוט שלי, ככה זה בישראל, אנשים אוהבים לדחוף את האף ולשאול שאלות כשאף אחד לא באמת יודע מה אנחנו עוברים. כל חתונה, כל שבת משפחתית, כל יום הולדת. אנשים שואלים כאילו זו השאלה הכי תמימה בעולם, ואני מחייכת ואומרת "בע"ה בקרוב" כשבפנים אני מתפוצצת.
שנה וחצי של ניסיונות. שנה וחצי של "אולי החודש", של מבטים אל הטלפון כל בוקר, של לבדוק אם המחזור הגיע, של לספור ימים,של מקלות ביוץ -2 פסים כן באותו הצבע, לא באותו הצבע, לפני? אחרי? היום?. מתי לקיים יחסים? ו… מניחה שאתן מבינות. שנה וחצי של להסביר לכל מי שדואג שאני כן רוצה להיות אמא, ושיפסיקו לדאוג.
אף אחד לא מספר לך על הלחץ הזה. על איך זה הורס לך את השפיות לאט לאט, על האכזבות, על הבאסה, הדיכאון והקושי בדרך לשם.
2. האינטרנט הפך להיות האויב שלי
אינסטגרם וצ'אט ג'יפיטי הפכו להיות האויב שלי – כל תסמין, כל עיכוב של יום, כל בדיקת ביוץ הייתי בודקת.. "סימנים מוקדמים להריון", "מתי לקיים יחסים", "איך להגביר פוריות" ושאלות מכאן עד ירושלים.
שלא נדבר על האינסטגרם ועל מעגל החברות שלי. כולנו התחתנו פחות או יותר ביחד. וחברות שלי, שבאמת אני אוהבת אותן מכל הלב – נכנסו להריון אחת אחרי השנייה. ואני באמת, מכל ליבי שמחתי בשבילן- אבל לא יכולה לומר שלא נחמץ לי על הלב על עצמי, על זה שהן הספיקו כבר ללדת ואני עדיין לא הצלחתי להיכנס להריון.
והשיחות הריון בכל מפגש- אני מבינה שזה הפך להיות נושא שיחה משותף לכולן – וזה הכי טבעי שיש וזה לא נבע מרוע חלילה. אבל פשוט היה עצוב לי בלב. עצוב לי שאני כל כך רוצה, ופשוט לא מצליחה. שלכאורה אין "שום בעיה" ועדיין. משהו לא עובד. ומחשבות מייסרות של למה דווקא אני ולמה זה קורה לי.
3. הרגע שהכרתי את מירי לב
זה קרה באינסטגרם. קפץ לי סטורי של תמונה של בדיקת הריון עם שני פסים – מישהי שלחה למירי את התמונה וסיפרה סיפור אישי על ניסיון ארוך שנים להיכנס להריון – ומירי הגיבה לה במשפט שעד היום זכור לי "פס זה פס" – הכוונה היא שלא משנה כמה הפס בבדיקה חלש – כל עוד הוא קיים – יש הריון!.
ואז קראתי עליה. ועל המארז. מירי היא אחות מוסמכת, דולה, שהוציאה ליין של טיפות מצמחי מרפא כשאחד המארזים נקרא "מארז כניסה מושלם" – מארז שהמטרה שלו היא להרגיע את הגוף, לחזק אותו ולאזן אותו לקראת כניסה להריון.
מה שממש תפס אותי היה היילייט באינסטגרם שלה – עשרות אם לא מאות סיפורי הצלחה, סוגים שונים של סיפורים, בעיות שונות ותוצאה אחת זהה לכולן – הריון. אז חשבתי לעצמי, קורל, מה כבר יש לך להפסיד? רע הרי זה בטוח לא יעשה. אז פשוט קניתי.
4. המארז שהפך להיות השותף שלי
הזמנתי את מארז כניסה מושלם. ארבע סוגי טיפות: רילקסוש להרגעה ביום, סליפוש לשינה טובה בלילה, וולוש לחיזוק הגוף, ובאלאנס לאיזון הורמונלי.
מירי הסבירה באינסטגרם שלה וגם באתר בדיוק איך לוקחים את הטיפות ועל מה לשים דגש. והאמת שממש ריגש אותי שכששאלתי אותה שאלה פרטית באינטסגרם היא ענתה לי וכתבה לי בדיוק מתי לקחת אותן.
הטיפות הגיעו עם הוראות ברורות: מתחילים אחרי הוסת, לוקחים כל יום במשך כל החודש. הכי חשוב – לא לוותר על אף טיפה.
5. השינוי הראשון לא היה ההריון - זו הייתי אני
משהו מטורף קרה איך שהתחלתי לקחת את הטיפות. פתאום הייתי יותר רגועה.
לא, זה לא פלצבו. לראשונה מזה חודשים נתתי לעצמי לשחרר. הגוף שלי הרגיש רגוע יותר ומאוזן יותר. פשוט הרגשתי שאני עושה משהו טוב בשביל הגוף שלי.
גם השינה השתפרה. הסליפוש עשה פלאים – נרדמתי מהר, ישנתי עמוק, התעוררתי רעננה. זה נשמע קטן, אבל אחרי חודשים של דאגות שלא נתנו לי לישון, זו הייתה מתנה.
המחזור כן הגיע בסוף החודש, אבל לא כעסתי, השלמתי עם זה. וזה גם היה שונה כי הוא הגיע אחרי 28 יום בדיוק – משהו בגוף שלי הפך למאוזן יותר, קשה לי לשים אצבע אבל זה הורגש.
החלטתי שאני מפסיקה להיות במלחמה עם הגוף שלי. במקום לכעוס עליו שהוא "לא עובד", התחלתי להרגיש שאני עוזרת לו להתכונן.
6. החודש השני עם הטיפות - כשהקסם קרה
אני זוכרת את הבוקר הזה כאילו זה היה אתמול. קיבלתי "מחזור" – ושוב כמובן – העצב השתלט לרגע.
אבל אחרי כמה ימים, שמתי לב שזו הייתה הכתמה חד פעמית ושה"מחזור" לא ממשיך. ודיברתי עם אמא שלי והיא אמרה לי – קורל תעשי בדיקה. אבל לא רציתי להתאכזב. עד שחלפו עוד יומיים ואמרי לעצמי שאני אבדוק, אני כבר רגילה לתוצאה השלילית.
חשבתי על זה כל הלילה, לא שיתפתי את בעלי, אבל ממש חיכיתי לבוקר. כשהבוקר הגיע לקחתי בדיקת הריון שהייתה לי בבית, עשיתי פיפי בכוס קטנה והכנסתי את הבדיקה לבפנים. עכשיו בדרך כלל אני מסתכלת על הבדיקה כמה דקות טובות ובודקת אותה מכל הזוויות שלא אפספס איזה פס. כאן זה היה שונה לגמרי, תקשיבו – בשנייה ששמתי את הבדיקה בתוך הכוס עלה ישירות פס הביקורת ומיד לאחר מכן סימן של + חזק.
קשה לי להסביר ולתאר מה הרגשתי באותו רגע, אבל דמיינו שיש לכן חלום והוא מתגשם מול העיניים שלכן. זו התחושה. הייתי באורות, אקסטזה, אושר עילאי, שמחה שמציפה כל חלק בגוף. ואיכשהו – הצלחתי לשמור על זה בסוף מבעלי – כי רציתי להפתיע אותו. מירי ידעה ראשונה, לא עמדתי בזה, צילמתי לה את הבדיקה יחד עם המארז של הטיפות ושיתפתי אותה.
7. למה אני מספרת לכן את זה היום
היום אני יושבת כאן עם התינוק הכי מושלם בעולם, ואני יודעת שיש כאן עוד נשים שעוברות בדיוק מה שעברתי. אז ממש חשוב לי שתדעו כמה דברים:
ראשית – אתן לא לבד. הדרך להריון יכולה להיות קשה, מתישה, מלאת עליות וירידות. זה נורמלי להרגיש ככה.
שנית – הגוף שלכן לא מקולקל. לפעמים הוא פשוט צריך קצת עזרה להירגע, להתאזן, להתכונן. זה בדיוק מה שהטיפות של מירי עושות.
שלישית – אל תוותרו על החלום שלכן. גם אם לוקח זמן, גם אם זה קשה, גם אם כולם נותנים עצות שלא ביקשתן. המסע הזה שווה כל דמעה, כל חודש של המתנה, כל רגש.
ואחרון חביב – אם אתן במקום שבו הייתי, אם אתן מחפשות דרך טבעית ועדינה לעזור לגוף שלכן להתכונן להריון, אני ממליצה מכל הלב על המארז של מירי לב. לא כי הוא עשה קסמים, אלא כי הוא נתן לגוף שלי את מה שהוא צריך – רוגע, איזון וחיזוק.
הטיפ האחרון שלי אליכן
אין לכן מה להפסיד! – אם אתן מרגישות שזה הכיוון הנכון, תנסו עכשיו. כל חודש שחולף זה חודש שהיה יכול להיות ה-חודש.
ותזכרו אתן לא חייבות לעבור את זה לבד. יש אנשים שמבינים, יש פתרונות שעובדים, ויש סיפורים יפים שמחכים לכן שתספרו אותם.






