דילוג לתוכן

מה שאת חושבת שיורד מהכוסות במדיח – לא באמת יורד. והילדים שלך שותים את זה

4 דק׳ קריאה
מה שאת חושבת שיורד מהכוסות במדיח – לא באמת יורד. והילדים שלך שותים את זה

כתבה מיוחדת מאת: מיכל לוי, אמא לשניים

היי בנות, אני יודעת שהכותרת קצת מפחידה. אבל אחרי שגיליתי את מה שאני עומדת לספר לכן, הרגשתי שאני חייבת לכתוב את זה. כי אם הייתי יודעת את זה לפני שלוש שנים, הייתי עושה את זה הרבה לפני

זה התחיל ממשהו קטן. הבת שלי, בת ארבע, ביקשה מים בארוחת צהריים. מזגתי לה מהקנקן, היא לקחה לגימה, הסתכלה עליי ואמרה: "אמא, המים מצחיקים." הסתכלתי בכוס והיא הייתה נראית מלוכלכת. כאילו יש בה סבון.

חשבתי שזו הכוס. שטפתי, מילאתי שוב. אותו דבר. הוצאתי כוס אחרת מהמדיח – אותו דבר. שמתי לב שכל הכוסות שיוצאות מהמדיח שלי נראות מלוכלכות.

ואז התחלתי לחקור. ומה שגיליתי שינה לי לא רק את ההפעלה של המדיח, שינה לי את המחשבה.

  1. הבעיה היא לא המדיח שלך. גם לא המלח. גם לא חומר ההברקה. 

אני אגיד לכן בדיוק מה ניסיתי לפני שהבנתי את האמת.

ניסיתי למלא מלח בסוגים שונים… עדיין סימנים לבנים על הכוסות. עברתי לחומר הברקה איכותי יותר – הסימנים פחתו, אבל עדיין נשארו שם. הפעלתי תכנית ארוכה יותר עם טמפרטורה גבוהה. ניסיתי טבליות יקרות פי שתיים מהמותג שאני קונה ברגיל. הזמנתי טכנאי מדיחים – הוא הסתכל עליי בתימהון ואמר "המדיח שלך תקין לגמרי, גברת."

נשבעת לכן שהייתי במצב של "לא משנה מה ניסיתי, זה לא מסתדר." הרגשתי שאני משוגעת. שאני כנראה לא יודעת להפעיל מדיח. ובינתיים, הילדים שותים את המים האלה. כל יום.

 

 

 

 

 

2. המילה שאף אחת מאיתנו לא הכירה: PVA

אז במקרה ראיתי כתבה על מיקרו-פלסטיק במזון. ושם הופיעה המילה הזאת. PVA – פוליוויניל אלכוהול. זה החומר השקוף שעוטף את הקפסולות והטבליות שלכן.

אומרים לנו שהוא "מתמוסס במים." זה נשמע סביר. נכון? רק שמחקרים מהשנים האחרונות מראים שהוא לא תמיד מתמוסס לגמרי. חלק נשאר. כמיקרו-פלסטיק זעיר. במים שיוצאים מהמדיח. על הצלחות. בתוך הכוסות.

החלק שכן "מתמוסס" לא נעלם. הוא משחרר חלקיקים זעירים שאי אפשר לראות בעין. אבל הם שם.

הסימנים שראיתי בכוס של הבת שלי? זה לא היה רק שאריות סבון. זה היה שילוב של חומר פעיל שלא נשטף לגמרי, יחד עם מה שהיה פעם המעטפת. וזה מה שהיא שתתה.

עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי: איך זה שאף אחת לא מדברת על זה?

3. הגילוי שגרם לי להפסיק לקנות טבליות באותו יום

 

חיפשתי חלופה. נכנסתי לכמה מותגים שמופיעים בפרסומות של "ירוק" ו"אקולוגי." רובם – באמת, בלי לציין שמות – הם הזמנה מסין באריזה יפה. בלי שום אישור רשמי בארץ. בלי מעבדות שבדקו את זה בישראל.

עד שמצאתי את קלין דוט. שתי אחיות ישראליות, חברה במימון עצמי, ויש להן דבר אחד שאף חברה אחרת בארץ אין לה: אישור של מכון התקנים הישראלי על דפי המדיח. הן היחידות בארץ.

זה לא לוגו של "אקולוגי" שמדפיסים על אריזה. זה מכון התקנים שבדק את הפורמולה ואישר אותה לשימוש ביתי.

הזמנתי חבילה אחת. 60 שקל. 30 דפים. מספיקים ל-60 הפעלות מדיח. שקל למכונה – פחות ממה שאני משלמת על טבליה ממותגת.

4. מה שקרה בהפעלה הראשונה

הכנסתי דף אחד לתא הטבליות. הפעלתי תכנית רגילה. חיכיתי.

כשפתחתי את המדיח – הכלים היו נקיים. בסדר, זה לא הפתיע אותי. גם הטבליות מנקות.

מה שהפתיע אותי היה הרגע שמילאתי את הכוס במים. היא לא הייתה "מוקצפת" כזו המים היו שקופים. ככה. כמו שמים אמורים להיראות.

לקחתי כוס שנייה. מילאתי. שקופה. שלישית. רביעית. כל הכוסות.

הראיתי לבעלי. הוא הסתכל עליי בתימהון ("מיכל, מים זה מים"). אבל אני ידעתי. כי במשך שלוש שנים ראיתי משהו אחר.

5. הסוד הקטן – אנזים שגונב את ההצגה מחברות הענק

חזרתי לקרוא על הפורמולה כי רציתי להבין למה זה עובד טוב כל כך.

הסוד הוא אנזים שנקרא פרוטאז. זה אותו אנזים שחברות הניקיון הגדולות בעולם משתמשות בו – אבל בקלין דוט הוא בא בלי כל הכימיקלים המלווים שאף אחת מאיתנו לא יודעת לקרוא בתווית.

מה הוא עושה? הוא מפרק חלבון. וזה חשוב כי רוב הלכלוך העקשן בכלים – ביצה, חלב, גבינה, רוטב, שאריות בשר של הילדים – כל זה חלבון. הפרוטאז פשוט מפרק אותו. בלי לשרוט. בלי להשאיר שאריות. בלי PVA.

הדף עצמו? מתמוסס לגמרי במים. אין שאריות בתא הטבליות. אין משהו שצריך לזרוק אחר כך. אין מעטפת. הוא פשוט נעלם.

6. מה שלא חשבתי שיהיה חשוב – ובסוף היה

אגיד לכן את האמת – הלכתי על זה בגלל הילדים. אבל יש דברים שהפתיעו אותי בדרך:

אין יותר את הברדק של הטבליות שמתפצלות באריזה ונמסות. הקופסה שלהן קומפקטית, נכנסת מאחורי הכיור ולא מתפזרת לכל המגירה.

אין יותר את הלכלוך הזה של טבלייה שלא מתמוססת לגמרי.

60 שטיפות זה כמעט חודשיים בלי לחשוב על זה. אני לא צריכה לרוץ לסופר באמצע השבוע כי "נגמרו הטבליות."

זה גם פשוט יותר זול. שקל לשטיפה זה פחות ממה שכבר שילמתי. וזה לא מוצר "אקולוגי-יוקרתי" שעולה הון. הוא פשוט עולה פחות.

 

7. מה שאני אומרת לכל אמא שאני פוגשת

תקשיבו, אני לא אישה שמוכרת. אני לא מקבלת אחוזים. אני סתם אמא שהבת שלה אמרה לה "המים מצחיקים" ובחיים לא אשכח את הרגע הזה.

מה שאני רוצה שתבינו: זה לא קמפיין של "אקולוגיה." זו לא הצטרפות למאבק הסביבתי. זה פשוט הדבר הנכון להכניס לבית עם ילדים. נקודה. שהוא גם פחות פוגע בכדור הארץ  זה בונוס שאני מקבלת בלי לשלם עליו.

ואם אכפת לכן ממה שנכנס לפה של הילדים שלכן – ואני יודעת שאכפת לכן, אחרת לא הייתן קוראות עד פה – זה הצעד הכי קל ופשוט שאתן יכולות לעשות. לא צריך להחליף הכל. לא צריך להפוך את הבית. פעם אחת. חבילה אחת.

 

מיכל לוי היא אמא לשניים, גרה בגוש דן, ומעדיפה שהילדים שלה ישתו מים ללא כימיקלים

לרכישה

עוד בהורים וילדים

לכל המדור